ישנה אמונה רווחת שחוזי שותפות נועדו לשותפויות חדשות – שאם אתה ושותפך כבר מנהלים את העסק יחד חמש או עשר שנים, כבר עברה השעה ואין מה לכתוב עוד.
ממקומי סביב שולחן הגישור, האמת היא הפוכה. השותפים שצריכים חוזה בדחיפות הגדולה ביותר הם לרוב אלו שעבדו יחד שנים ללא חוזה. בשותפות חדשה יש ציפיות שצריך ליישר; בשותפות ישנה יש היסטוריה שצריך ליישב – שנים של כסף שנכנס ויצא, חובות שנחתמו, טובות שנעשו – וכל זה חי בזכרונם של שני אנשים, ולא בשום מקום אחר.
כששותפים קיימים כותבים סוף סוף את החוזה שלהם, החוזה עושה פעולה כפולה. הוא קובע את הכללים להבא, ככל חוזה שותפות. אך הוא משמש גם כדבר נוסף: תצלום של המצב היום. הוא מתעד כמה השקיע כל שותף, מה העסק חייב, ומי אחראי לכל דבר – נכון לעכשיו, באישור כולם. והנה העיקרון שעליו עומד כל המאמר הזה:
המספרים שאינכם כותבים היום, הם הם המריבות של מחר.
אפרט מה שייך לאותו תצלום.
זו שאלת העוגן, ומלת המפתח היא מוסכם. אין די בכך שכל שותף יודע בינו לבין עצמו מה הכניס לעסק. החוזה צריך לפרש את המספרים שכל הצדדים מסכימים עליהם – ואפילו אם המספר של אחד השותפים הוא אפס, גם זה צריך להיאמר בפירוש ולא להישאר תלוי ועומד.
"השקעה" פירושה יותר מהעברות כספים. שותף אחד הביא משאית, סחורה, ציוד, או מכונה שהיתה בבעלותו. טוב ויפה – הסכימו על ערך כספי עבורם עכשיו, ציינו מה היה הדבר, ורשמו את הסכום המוסכם. אם יש סכום שאי אפשר לקבוע בבירור – כספים שנכנסו לאט לאט, או שהרישומים חסרים – כתבו זאת: את ההערכה, ואת העובדה ששני הצדדים מקבלים זאת. מספר שאינו מדוייק ששני השותפים חתמו עליו, שווה הרבה יותר ממספר מדוייק שאחד השותפים נושא לבדו בראשו.
מדוע הדגש הגדול? כי המשפט "השקעתי יותר ממה שידעת אי פעם" הוא מהפתיחים הנפוצים ביותר שאני שומע בגישור – בדרך כלל שנים מאוחר יותר, בדרך כלל ללא יכולת אימות, ובדרך כלל מתוך כנות. שני השותפים באמת זוכרים זאת כל אחד בדרכו. התרופה היחידה ניתנת שנים קודם לכן, במשפט אחד ששניהם חתמו עליו.
הבא בתור הם החובות: הלואות, קווי אשראי, חשבונות לתשלום. רשמו אותם כלוח מאזן – כל חוב בשורה משלו. ואז ענו על השאלה שהמאזן אינו עונה עליה: מי נושא בהם? דרך העולם היא שהחובות שייכים לעסק, והשותפים נושאים בהם לפי חלקם בבעלות – אך אם ההסכם ביניכם שונה, עכשיו הזמן לומר זאת.
וישנה שאלה דקה שראוי ליישב, שאלה שכמעט איש אינו חושב עליה: מה יהיה אם חוב מזמן שלפני החוזה יצוף פתאום מאוחר יותר – דבר שלא היה ברשימה? חשבון ישן, התחייבות שנשכחה, או תביעה מלפני שנים. האם כולם חולקים בזה לפי חלקם? או שמא שותף שידע על כך בשעת החתימה ושתק, צריך לשאת בזה בעצמו? יש סברא חזקה לאפשרות השניה: כל ענין התצלום הוא גילוי מלא, ואין לשותף להרויח ממה שהשמיט מן התמונה. כך או כך – הכריעו בזה עכשיו, בעוד הענין בתיאוריה.
ערבות אישית פירושה ששותף נתן את שמו שלו – ובפועל את ביתו שלו – כערב להלואת העסק. אם העסק לא ישלם, הבנק יבוא אליו.
הנה מה שלמדתי ממקרים שהיו: לשותפים לרוב אין תמונה ברורה מי ערב למה. במקרה אחד שעבדתי בו, התברר ששני השותפים היו חשופים אישית – כל אחד על הלואות אחרות. איש מהם לא תפס את צורת הדברים עד שמיפינו אותם.
לכן, מיפו את הדברים. מי חתום על ערבות אישית? על אילו הלואות בדיוק? הלואה אחר הלואה.
ועתה נבוא לשאלה קשה ונוקבת הנוגעת לעתיד: מה יהא דין ערבות אישית (PG) כאשר השותף שעמד מאחוריה יוצא מן העסק? התבוננו בדבר – אדם מוכר את חלקו, הולך לדרכו... ושמו עדיין חתום על חובות העסק. העסק מוסיף ללוות ולפעול, וביתו של היוצא עדיין משועבד כערבון. דבר זה מוכרח להכתב בתוך ההסכם: כאשר שותף ערב יוצא, על השותפים הנשארים לעשות כל שביכלתם להסיר את ערבותו – אם על ידי סידור הלואה מחדש, אם על ידי העמדת ערב אחר, או בכל דרך שתידרש – וכל זמן שלא הוסרה הערבות, העסק נותר אחראי להגן עליו. ללא סעיף זה, "יציאה נקייה" אינה אלא אשליה העלולה לרדוף את האדם עד ביתו.
עוד שני פרטים מן העבר השייכים ל"תמונת המצב", והם כעין מראה זה כנגד זה.
לעיתים העסק חייב לשותף. שותף הלוה לעסק מעות במשך השנים – מעבר להשקעתו הראשונה. כתבו זאת בבירור: מי הלוה, כמה הלוה, ומתי יוחזר החוב. האם קודם חלוקת כל רוח? האם בזמן קצוב? ועוד בענין זה: לעיתים יש צורך לברר את עצם ההשקעות – אילו סכומים שהכניסו השותפים נחשבים כהלואה שעל העסק להחזיר, ואילו נחשבים כחלק בבעלות (Equity) הקונה גוף העסק. (הבחנה זו – בין השקעה להלואה – נחוצה מאד ותבואר בפרקים הבאים העוסקים בענייני ממון).
ולעיתים השותף חייב לעסק – לא מחמת הלואה מפורשת, אלא מחמת הנהגה המצויה ששותף אחד פשוט נטל לעצמו יותר מחברו במשך השנים. משיכה קטנה כאן, הוצאה פרטית שם, תקופה שאחד היה זקוק למזומנים וחברו לא. בשעתו לא הקפידו על כך, הכל היה "בתוך המשפחה". מעשה שהיה כך היה, ויכולני לומר לכם למה הדבר גורם אם אינו נרשם: לאחר עשר שנים, השותף שנטל פחות נושא בלבו חשבון ארוך, ואילו השותף שנטל יותר אין לו מושג כלל שקיים חשבון כזה.
התיקון לזה הוא לרשום את חסרון האיזון – עם המספר המדויק – ולבחור דרך ברורה להשוותם. ישנן שתי דרכים נקיות: או שהשותפים האחרים יטלו תחילה סכום שווה מתוך רוח עתידי קודם כל חלוקה נוספת, או שהעודף יחשב כהלואה שהשותף חייב לעסק ועליו להחזירה. שתי הדרכים טובות. מה שאינו טוב היא האפשרות השלישית שרוב השותפויות בוחרות בה כברירת מחדל: להשאיר את הדבר כ"הרגשה" בעלמא.
המקרה השלישי בעסק קיים: העסק כבר פועל ועומד, ועתה שותף חדש או משקיע קונה חלק בעסק. זוהי שעה של רצון וקירוב הדעת, אך גם שעה של עמימות גדולה, ועל ההסכם לפרוש את כל פרטי העסקה לעין כל.
מה מביא השותף החדש? ממון – כמה, עד מתי, ובאילו תשלומים? אם מקצתם עכשיו ומקצתם לזמן קצוב, יש לרשום כל סכום וזמנו בשורה בפני עצמה. ומלבד הממון – האם מביא עמו נסיון, קשרים, או לקוחות? פרטו בשם.
מה הוא מקבל בתמורה? אחוזי הבעלות, מפורשים בדיוק. ומאימתי מתחילה בעלותו – מיום ההתחייבות, או מיום שהגיע הממון ליד העסק?
*ועתה השאלה המבדילה בין עסקה נקייה לבין בוררות בעתיד: האם השותף החדש אחראי על החובות וההתחייבויות שהיו קודם בואו?* ישנן שתי תשובות ברורות. או "הן" – הוא נכנס לעסק כפי שהוא, נכסים וחובות כאחד, כאילו היה שם מעולם. או "לאו" – החובות הישנים נשארים על השותפים הראשונים, והשותף החדש נושא באחריות רק על מה שיולד מהיום ולהבא. וישנה גם דרך ממוצעת וצודקת: החובות הישנים נשארים על הראשונים, חוץ מחובות מסוימים שנמנו בפירוש והשותף החדש הסכים להשתתף בהם – אותם חובות שתבררו מתוך רשימת החובות שכתבתם (וזו עוד סיבה למה היה עליכם לכתבה).
כל אחת מן התשובות הללו היא לגיטימית. המחלוקת אינה באה מחמת בחירה "לא נכונה" – היא באה מחמת שלא בחרו כלל. השותף החדש סבור שקנה עסק נקי; השותפים הישנים סבורים שקיבל את העסק כמות שהוא; והחוב הישן, כשיצוף ויעלה, יפול בתוך התהום שבין ההנחות השונות.
אם הנכם בעסק עם שותף זה שנים והכל פועל על סמך אמון וזכרון – פרק זה עבורכם נכתב. אין בעצם הכתיבה שום סימן של חוסר אמון. אדרבה, ההפך הוא הנכון: אתם מאמינים זה בזה היום, ולכן היום הוא הזמן לקבע את הבנתכם המשותפת – בעודכם מסכימים על תוכנה.
שבו יחדיו בעת שהדברים טובים. רשמו מה הכניס כל אחד מכם. רשמו מה העסק חייב ומי עומד מאחורי כל חוב. העלו על הכתב את הערבויות האישיות. סדרו את חסרונות האיזון הישנים. אם אדם חדש נכנס, כתבו את כל פרטי העסקה. זוהי עבודה של אחר צהריים אחד. ראיתי כבר איך העדרו של אותו אחר צהריים כילה שנים רבות.
"מדריך השותפות" (דער שותפות מדריך) מוליך אותך ואת שותפך בין כל השאלות שבסדרה זו, צעד אחר צעד, בלשון ברורה — והופך את תשובותיכם להסכם שותפות שלם ומוכן לחתימה. המענה על השאלות הוא ללא תשלום; התשלום הוא רק כאשר ההסכם מוכן להדפסה.
התחילו כעת את הסכם השותפות שלכם ←